פסק-דין בתיק ת"א 2627-07-09

כללי

1.      בפני תביעה שהוגשה על סכום כספי של 70,500 ש"ח.

התובעת הינה הגב' סימון טל, ילידת 1981. התובעת הינה בתו של מר סימון עמי ( להלן - אבי התובעת), שהינו איש עסקים, ששימש במועדים הרלוונטיים לתיק זה, מנהלה של חברת נדל"ן רומנית בשם "סאטול אמריקן" (ובעברית - כפר אמריקאי; ולהלן - חברת הנדל"ן הרומנית, או חברת הנדל"ן), אשר בנתה פרוייקט נדל"ן ברומניה, שיש לו קשר גם לענייננו.

הנתבעים הינם חברת עמית אלון - חברה לרכב ונכסים בע"מ ( להלן - הנתבעת), שהינה חברה העוסקת במסחר בכלי רכב משומשים ולה סניפים בחיפה ותל אביב, ומנהלה ובעליה - מר עמית אלון ( להלן: הנתבע).

2.      אין מחלוקת, כי בתאריך 30/11/2005 נחתם בין הנתבעת לתובעת הסכם למכירת רכב (נספח א' לתצהיר הנתבע, להלן: ההסכם הראשון), במסגרתו נמכר לתובעת רכב מסוג פיג'ו 206 שנת יצור 2002 ( להלן: הרכב).

3.       עם העברת הרכב, לא הועבר בפועל כל סכום כספי בין הצדדים, שכן העברת הבעלות ברכב, היתה קשורה בעקיפין לעסקת נדל"ן ברומניה.

כאן המקום "לפתוח סוגריים" ולאזכר, בקצרה, את אותה עסקת נדל"ן ברומניה.

מדובר בעסקה שנכרתה בין חברת הנדל"ן הרומנית לבין בני משפחת אלון. הצדדים הקדישו זמן רב יחסית להבהרת התמונה בנוגע לאותה עסקה, בה היו מעורבים ככל הנראה מספר מעורבים מבני משפחת אלון - הן הנתבע, הן אחיו והן אביו, לא כולם בו זמנית. לצורך דיוננו כעת, אין הדבר מעלה או מוריד, ולכן אתייחס לאותה עסקה כמי שמצד אחד, היו רוכשי נכס הנדל"ן בני משפחת אלון, ומוכרת אותו נכס נדל"ן היתה החברה הרומנית. זאת ועוד, איני מתיימר לקבוע ממצאים כלשהם בנוגע לאותה עסקה ולסכסוך הכספי אשר, כך הובהר, טרם הסתיים. בקצרה, הובהר, כי בסביבות שנת 2003- 2004 נכרת הסכם לרכישת נכס נדל"ן ברומניה במסגרת פרוייקט, אותו בנתה וניהלה החברה הרומנית. נכס נדל"ן זה לא נמסר לבני משפחת אלון, למרות שהם העבירו סכומי כסף לא מבוטלים בנוגע אליו. בנדון, מתקיים הליך משפטי ברומניה, שהוגש על ידי משפחת אלון בשנת 2008.

במסגרת אותה עסקת נדל"ן ועל חשבון הכספים אותם היו אמורים בני משפחת אלון להעביר לחברת הנדל"ן, סוכם כי הנתבע - באמצעות הנתבעת - ימסור לאבי התובעת רכב בשווי של כ 60,000 ש"ח. משכך, הגיעו התובעת, שלא היתה מעורבת בעסקי אביה, בליווי האחרון, למשרדו של הנתבע, והאחרון מסר לתובעת את הרכב.

4.      הרכב נמסר במסגרת עסקת הנדל"ן לעיל, אולם ככל שהדברים נוגעים לעניינו, ועל פי הראיות שהוצגו בפני, הרי ככל שהדברים נגעו למערכת היחסים בין התובעת לאביה, הרי מדובר היה במתנה שהוענקה לתובעת מאת אביה. התובעת הגיעה פיזית למשרדי הנתבעת, הרכב נמסר לרשותה, היא זו שצוינה בהסכם המכר כרוכשת הרכב, הרכב נרשם על שמה והוכח שהוא אף היה בשימושה השוטף עד לתאריך 31/7/2007, כפי שיורחב להלן. משכך, כדי לשים דברים על סדרם, רכב הפיז'ו היה, מרגע מסירתו, בבעלות התובעת ובבעלותה בלבד.

יריעת המחלוקת בין הצדדים

5.      לטענת התובעת, לאחר תקופה של כשנה ומחצה בו, היה הרכב בשימושה, היא ביקשה למכרו  ולכן הציעה אותו למכירה. בעקבות כך, היא יצרה קשר עם רוכש פוטנציאלי ואף סיכמה איתו על מחיר של 50,000 ש"ח.

טרם השלמת העסקה, היא ניגשה עם הרוכש לבדוק את הרכב במכון בדיקה, ואז, במהלך הבדיקה, התברר כי שלדת הרכב פגועה. הרוכש הפוטנציאלי נסוג בו מהסכמתו ואף התובעת, לטענתה, הופתעה שכן היא לא ידעה על אותה פגיעת שלדה והסיקה כי פגיעה זו היתה כשזה התקבל מאת הנתבעת. משכך, היא יצרה קשר עם הנתבע והודיעה לו על הנתונים לעיל.

התובעת הוסיפה וציינה, כי הנתבע הרגיע אותה ומסר לה, כי היא לא תינזק כלכלית מהגילוי בדבר הנזק בשלדה. בהקשר לכך, מסר לה הנתבע, כי הוא ירכוש ממנה את הרכב בחזרה, בסכום שבו היה מוכן הרוכש הפוטנציאלי לרוכשו, קרי 50,000 ש"ח.

בהמשך, הגיעה התובעת עם הרכב למשרדו של הנתבע בתל אביב. התובעת תיארה, כי הנתבע התייחס אליה באדיבות ושב ומסר לה, כי היא תקבל את הסכום לעיל, אולם זאת בכפוף לבדיקה שתיערך בכדי לגלות באם יש נתונים נוספים הרלוונטיים למחירו, מעבר לאותה פגיעת שלדה. משכך, השאירה התובעת את הרכב ברשות הנתבע וכן השאירה ברשותו את תעודת הזהות שלה, כדי לאפשר לנתבע להעביר לרשות הנתבעת את הרכב והשניים אף חתמו על הסכם למכירת הרכב, תוך שהנתבע הוסיף בכתב ידו את הסעיף המאפשר לו לבדוק את הרכב ( להלן - ההסכם השני). עותק מהסכם זה לא ניתן לה. התובעת ציינה, כי היא סמכה על הנתבע, קל וחומר לאור היחס האוהד שקיבלה ממנו ודברי ההרגעה. בנדון, נחתם הסכם - בין התובעת לנתבעת - לפיו התחייבה הנתבעת לרכוש חזרה את הרכב, בסכום לא סופי של 50,000 ש"ח, בכפוף לאותה בדיקה נוספת.

למרות זאת, במפגש נוסף שהתקיים מספר ימים לאחר מכן, שינה הנתבע את עורו - הן את יחסו אליה והן את התייחסותו לגופו של עניין -  ומסר לה,  כי אין בכוונתו לשלם לה את הסכום לעיל ומה שיותר חשוב - אין בכוונתו להחזיר לה את הרכב. הנתבע הוסיף וציין, כי דבר זה הינו על רקע העובדה שאביה, או ליתר דיוק, חברת הנדל"ן הרומנית, חייבת לו כספים רבים. התובעת ציינה, כי היא הופתעה עד מאוד מ"הסדר" זה, שלא ידעה דבר אודותיו, קל וחומר שלא הסכימה לו, אך לא היה לה מה לעשות בשלב זה וכל שנותר בידה הוא להגיש תלונה במשטרה - דבר שאכן עשתה בתאריך 2/8/2007.

6.      מנגד, טען הנתבע, כי כאשר הגיעה אליו התובעת, בתאריך 31/7/2007, היה ברור לצדדים, ובכלל זאת גם לתובעת עצמה, כי הרכב יישאר ברשותו וכי לא תינתן עבורו כל תמורה כספית.

מדובר בהסדר שסוכם עובר למועד לעיל, בין אבי התובעת לבינו, וזאת על רקע חובה של חברת הנדל"ן הרומנית.

זאת ועוד, הנתבע הפנה להסכם הכתוב שנערך, לשיטתו, בין הצדדים באותו מועד (נספח ג' לתצהיר הנתבע). עיון באותו הסכם (סעיף 10), מעלה כי נכתב בו מלל בכתב יד, כדלהלן: